Sale!

מנורה “בועת סבון” תלוייה – אוהד בניט סדרת “סטרס”

Original price was: 2,340₪.Current price is: 1,740₪.

מנורה תלוייה עשוייה עבודת יד על ידי האומן אוהד בניט. כל מנורה מנופחת לתוך רינג פליז עד שאוהד עוצר את נפיחת הזכוכית שגורם לכל מנורה להראות קצת שונה מקודמתה. נותנת אור אווירתי. אוהד כתב את זה על הסדרה:

 

המונח מציין תחושת עומס, הנגרמת על ידי חוסר איזון, אשר בתורו הוא תוצאה של גירוי חיצוני – מוחשי ופיזי, או פסיכולוגי, או תהליך פנימי צפוף מורכב.

נזק פיזיולוגי למערכת העיכול, לחץ דם גבוה ודיכוי מערכת החיסון יכולים להיגרם מפחד וחרדה. הגירוי שיוצר מתח יכול להיות אמיתי, יחד עם זאת יכול להתקיים רק במוחו של האדם ובתודעתו.

זה נתפס כאיום או סכנה לשלמותו הגופנית והנפשית של האדם.

ואני, אני בגבול המתוח ביני לבין עצמי, ביני לבין העולם. מרגיש את האור, מתבונן בהשלכותיו, בביטויו, בתפקידו בנוכחותו הקיומית, האינסופית, הקווידיאנית בתוכי.

גם החומרים, המגיעים לגבולותיהם, מפגש של שתי צורות שונות שחייבים להתאים זה לזה; בדיקת רמות הסיבולת שלהם על ידי מתיחתן, בחינת המפגש הפיזי ביניהן. האחד קשוח ואלסטי, והשני קשה ושביר, הנוזל מנופח ידנית דרך מוט הפליז.

כל מנורה עומדת לבד, שונה מקודמתה.

אין גבס, אין הכללות, אין הגדרות.

הזכוכית מתקררת בזמן שהפליז מריח.

הפרש הטמפרטורה בלחץ כזה מייצר היעדר שליטה, ומגביל את גבול ההתרחבות.

לא יותר מדי, לא מעט מדי, מנסים למצוא את האיזון הנכון.

האם זה קיים במצב כזה?

החומר נשפך לתבנית אמורפית כשהוא נמס, חלק צורה, חלק גוף, חלק חלקי בעצמי. בחיפוש אחר איזון, אני מצליח בניסיון אחד מתוך שלושה. כזה שמחזיק ולא מתפוצץ, לא נשבר מרוב לחץ, עומס, זמן. הכל באמת.

כזה שבו האיפור המולקולרי של כל חלק יחזיק את עצמו בתוך האובייקט המשותף.

ועדיין החלקיקים השונים משפיעים זה על זה בצורה משמעותית ויוצרים יחד יחידה הומוגנית אחת, שלא ניתן להפריד אותה, ואינה מוחזקת בידי גורם חיצוני אחר.

אמיתי.

נקי

ללא השפעות חיצוניות

Out of stock

Category:

Description

מנורה תלוייה עשוייה עבודת יד על ידי האומן אוהד בניט. כל מנורה מנופחת לתוך רינג פליז עד שאוהד עוצר את נפיחת הזכוכית שגורם לכל מנורה להראות קצת שונה מקודמתה. נותנת אור אווירתי. אוהד כתב את זה על הסדרה:

 

המונח מציין תחושת עומס, הנגרמת על ידי חוסר איזון, אשר בתורו הוא תוצאה של גירוי חיצוני – מוחשי ופיזי, או פסיכולוגי, או תהליך פנימי צפוף מורכב.

נזק פיזיולוגי למערכת העיכול, לחץ דם גבוה ודיכוי מערכת החיסון יכולים להיגרם מפחד וחרדה. הגירוי שיוצר מתח יכול להיות אמיתי, יחד עם זאת יכול להתקיים רק במוחו של האדם ובתודעתו.

זה נתפס כאיום או סכנה לשלמותו הגופנית והנפשית של האדם.

ואני, אני בגבול המתוח ביני לבין עצמי, ביני לבין העולם. מרגיש את האור, מתבונן בהשלכותיו, בביטויו, בתפקידו בנוכחותו הקיומית, האינסופית, הקווידיאנית בתוכי.

גם החומרים, המגיעים לגבולותיהם, מפגש של שתי צורות שונות שחייבים להתאים זה לזה; בדיקת רמות הסיבולת שלהם על ידי מתיחתן, בחינת המפגש הפיזי ביניהן. האחד קשוח ואלסטי, והשני קשה ושביר, הנוזל מנופח ידנית דרך מוט הפליז.

כל מנורה עומדת לבד, שונה מקודמתה.

אין גבס, אין הכללות, אין הגדרות.

הזכוכית מתקררת בזמן שהפליז מריח.

הפרש הטמפרטורה בלחץ כזה מייצר היעדר שליטה, ומגביל את גבול ההתרחבות.

לא יותר מדי, לא מעט מדי, מנסים למצוא את האיזון הנכון.

האם זה קיים במצב כזה?

החומר נשפך לתבנית אמורפית כשהוא נמס, חלק צורה, חלק גוף, חלק חלקי בעצמי. בחיפוש אחר איזון, אני מצליח בניסיון אחד מתוך שלושה. כזה שמחזיק ולא מתפוצץ, לא נשבר מרוב לחץ, עומס, זמן. הכל באמת.

כזה שבו האיפור המולקולרי של כל חלק יחזיק את עצמו בתוך האובייקט המשותף.

ועדיין החלקיקים השונים משפיעים זה על זה בצורה משמעותית ויוצרים יחד יחידה הומוגנית אחת, שלא ניתן להפריד אותה, ואינה מוחזקת בידי גורם חיצוני אחר.

אמיתי.

נקי

ללא השפעות חיצוניות